פה סח

אחרי שפורים בה וניער אותנו, שיחרר את התודעה שלנו וחשף בפנינו אמת פנימית, מגיע הפסח – ושואל אותנו – מה הפה סח? מה באמת היינו רוצים להגשים? מה בחיינו הפך לאבק שמביא איתו מאבק? מה יש לנקות ולשחרר בתוכנו? כשאנחנו מגיעים לתובנה אז יש ביכולתנו לנפץ תבנית ישנה.

חג פסח הוא אחד החגים החשובים של עם ישראל, הוא מדבר על תיקונים ועל תקן הבריאה.

עם ישראל יצא ממצרים כדי לקבל את עשרת הדברות, חוקים שבאו לתת לאדם תודעה בהירה של מה טוב, מה רע ומה הבחירה. אם העם לא היה עובר דרך המצרים - דרך הים, דרך המדבר – הוא לא היה מקבל אותם. היציאה ממצרים דרשה אומץ והרבה מאד אמונה.

ההגדה של פסח מדברת על ההתגברות האדם על האגו השלילי שלו, על היכולת להיחלץ ממצב שהוא מודע מראש שלא טוב לו, שיוצר בו עבדות ותלות, יוצר בו מחסומים ויוצר בו פה-רע (פרעה). המושגים 'מצרים' ו'פרעה' מסמלים כל דבר שלוחץ ומלחיץ אותנו, משעבד אותנו (התמכרויות למשל), ומניע אותנו כנגד הרצון שלנו. כל אדם שמתייחס אלינו לא יפה, כל מקום שבו אנחנו כופים את רצונותינו על אחרים, משעבדים, מתנהגים לא יפה, לא מכבדים, מדברים או חושבים על אחרים לא יפה, אלו היצרים, זה לתת לאחרים להחליט מי אנחנו, זה חוסר בחירה, זה לפעול על אוטומט, זה להיות משועבד להרגלים.

כשאני מתבוננת אל תוך עצמי ומבינה משהו, אני יודעת שמשהו שאני עושה כבר לא טוב לי, לוחץ אותי, משעבד אותי, מנוגד לאמונה שלי או לאדם שאני רוצה להיות – עלי לבחור בחֵירות, אני צריכה לצאת לתהליך של שחרור מתוך המקום הישן.

כדי לשבור תבניות עלינו לקבל אחריות, לוותר על שפה מקטרת, שפה כואבת, שפה כועסת, קורבנית, להפסיק לחפש אשמים. עלינו לסמוך על עצמנו ואז נוכל לחצות את הים, לחצות את המדבר ולעלות לארץ ישראל.

ארץ ישראל מסמלת את התקווה, החזון, האמת, החיבור אל משמעות הקיום, אל האמת הפנימית שלי, הידיעה הברורה של מי אני ומה באמת באתי לתת לעולם, החופש להיות מי שאני רוצה, מה שאני בוחרת.

הדרך ביניהן – בין מצרים לבין ארץ ישראל – בין המצוי לרצוי - דורשת אמונה ואומץ. זו היכולת שלנו לקום ממקום בטוח, מאזור הנוחות שלנו שכבר צר עלינו, למרות שעדיין איננו מכירים משהו אחר. האומץ ללכת אל הים, אל הלא נודע ולהאמין שכשנגיע לשם המים ייפתחו לצדדים. כדי לצאת ממצרים ולחצות את ים סוף (לשים סוף לדברים) עלינו להיות מחוברים לידיעה פנימית של מה נכון לנו ברגע זה ולפעול רק מתוך הידיעה הזו ומתוך החוויה של ההווה, בלי לחשוב על העתיד, לאן הדרך תוביל אותנו ואיך יקרו הדברים.

האדם מלא באור, הוא אוחז באמונה שלו, בידיעה הזאת כמו במטה, כמו במטה קסם, וכשאנו מחוברים לכוח הזה - הכול נח במקומו, הרגש לא מתפרץ, הפחדים לא משתלטים, האגו יודע את מקומו והאדם עושה את מה שנכון וברור לו ברגע הזה. ואז כל היקום כולו משתף פעולה למען גאולה: הים נחצה לשניים ואנו מגיעים אל המדבר, אל אדמה בטוחה שהיא גם ריק. כאן מתחיל תהליך של גיבוש פנימי ושינוי, התחלה של דבר חדש.

המדבר מסמל את התהליך שאנו עוברים בכל דרך, את הטרנספורמציה הפנימית.

אנחנו עוברים תהליך של יציאת מצרים פעמים רבות בחיינו, לכן "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", זה תרגול להתפתחות בחיים. אני אישית יצאתי ממצרים כשעזבתי את הקיבוץ, כשעזבתי מקום עבודה מחבק ויצאתי לעצמאות, כשהפסקתי לעשן, ואני יוצאת ממצרים בכל פעם מחדש, בכל פעם שמשהו בי גדל, משתנה ומתפתח.

גם בימים אלו אני יוצאת ממצרים, לומדת לסמוך על עצמי, לשמוח על עצמי, אוחזת במטה ונותנת לבריאה לפתוח עבורי את הים לשניים.

מברכת אתכם ואותי שנקשיב לאמת הפנימית שבתוכנו,

שנלך אחרי הלב,

שנזכור שכולנו בני חורין לבחור בחירות חדשות בכל רגע ורגע,

ושהעולם תמיד מושיט לנו יד כשאנו נעים עם האמת שלנו.

חג חירות שמח

רחלה

* טקסט זה נכתב בהשראת תקשורים מאת 'יודעי דבר' המתקבלים דרך אוריה שילו.